עאבד נ' מחסני ערובה - נעמן בע"מ ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשה לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

העובדות בקצרה:

רכבו של התובע נתפס וחולט על ידי שלטונות המכס ביום 11/12/01.

רכבו של התובע הועבר, לאחר תפיסתו ושלילת החזקה מהתובע, אל נתבעת מס' 2 וזאת בהסדר שבין נתבעת מס' 2 לבין המדינה.

ביום 12/5/03 הוצא הרכב מחזקתה של נתבעת מס' 2 והועבר אל חזקתה של נתבעת מס' 1, מחסני ערובה נעמן, לאחר שהות של כשנתיים ו- 5 חודשים במחסני נתבעת מס' 2.

רק ביום 13/4/04 ולאחר מספר שנים, הרכב שוחרר ממחסני נעמן ונמסר לחזקתו של התובע.

נתבעת מס' 2 טוענת, כי התביעה נגדה התיישנה. לטענתה, עילת התביעה כנגד ממ"ן התיישנה, שכן המועד שבו הרכב הוצא מחזקתה ונודע למשיב על הנזק הנטען בעת שחרור הרכב ממחסני נעמן, כך טוענת נתבעת מס' 2, לא ניתן לומר שנעלמו מעיניו של התובע העובדות המהוות את עילת התביעה שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה, לא יכול היה למנוע אותה, כנדרש בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.

נתבעת מס' 2 טוענת, כי המשיב ידע היטב מתי הועבר רכבו לחזקת ממ"ן, מתי יצא מחזקתה והיכן הוחזק הרכב משך כל אותה תקופה.

עוד מוסיפה וטוענת, כי המשיב ידע וחזקה עליו שידע שעלול להיגרם נזק לרכבו, אם יוחזק על ידי מי שאינו בעליו משך תקופה ארוכה, בתנאים של מחסן ובו נכסים רבים אחרים.

עוד טוענת נתבעת 2, בכל האמור לעיל, התובע יכול היה לעמוד על קיומו של נזק קודם למועד בו שוחרר הרכב מנעמן, לו פעל כאדם סביר וזהיר, אשר דואג לקניינו ונוקט בצעדים הנדרשים לשחרור רכבו.

מספר כללים מעצבים את דרך התמודדות בית המשפט עם בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, האחד: על בית המשפט להניח כי העובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות. השני: סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות מצריך זהירות מרובה וייעשה תוך מתן משקל לזכות החוקית של התובע לגשת לערכאות. הכלל השלישי שמעצב את בחינת בקשה מסוג זה, האינטרס של הנתבע ויכולתו להתגונן בראיות מפני תביעה שהוגשה לאחר זמן רב.

בעניין זה מפנה לע"א 9413/03 אלקוה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

כידוע, תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין היא 7 שנים. בעניין זה מפנה לסעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות.

תחילת מניין אותה תקופה הוא ביום שנולדה העילה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות) והשאלה הראשונה שצריך לבחון, היא מה עילת התביעה שבפני.

אין חולק בין הצדדים, כי עילת התביעה היא מדיני נזיקין ובדיני נזיקין קיים הסדר מיוחד בדמות סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין הקובעת:

"מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל, היום שבו אירע אותו נזק, לא נתגלה הנזק ביום שבו אירוע, היום שבו נתגלה הנזק , אלא שבמקרה אחרון זה התיישן התובענה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק".

בעניין חנא ראשד (ע"א 2242/03) קבע בית המשפט שסעיף 82 לפקודת הנזיקין חל איפוא במקרים בהם לא נתגלה לניזוק רכיב הנזק עצמו, להבדיל ממקרים בהם לא נתגלה לניזוק רכיב הקשר הסיבתי בין המעשה או המחדל של המזיק לבין הנזק או רכיבים אחרים של עילת התובענה.

לאור דברי בית המשפט בעניין ראשד, ניתן גם להכיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אשר קובע כי מניין תקופת ההתיישנות כוללת את כל רכיבים העוולה הנזיקית, לרבות שאלת הנזק הסיבתי.

סעיף 89 (2) חל מקום בו מרכיב הנזק בעילה התגלה במועד שצוין באותו סעיף.